מגונדרות או לא להיות!

כבר המון זמן מדגדג לי הרעיון הזה בראש, הרי אם לא הייתי מעצבת בטוח הייתי מורה, ועדיף מורה למלאכת יד (זה עוד עלול לקרות דרך אגב...) כבר המון זמן שאני נשאלת "איך את עושה את זה?" - "ואיך את תופרת את זה?" ותמיד אני מחייכת ועונה בשמחה!

כבר המון המון זמן אני יודעת שזה יתאים לבנות כמוני - מגונדרות כאלה... שאוהבות לשים לב לכל פרט קטן
שמבחינות בין פנינה לחרוז, שמזהות עבודת יד אמיתית כשזו מונחת לפניהן.

כבר המון המון זמן זה מדגדג לי בראש, זמן טוב לדגדוגים והתחלות חדשות הוא האביב, בגלל זה החלטתי לספר לכן על הדגדוג הזה דווקא עכשיו!

אז מה זה בעצם "מגונדרות" ? - מגונדרות הוא בית קטן בתוך "מכופתרות", הוא בית סדנאות לנשים יוצרות, כאלו שגם באצבעות שלהן מדגדגות להן מידי פעם ורוצות לתפור, לחרוז, להכין, לרקום, לסרוג ולשזור

מפגשי הסדנאות יתקיימו בסטודיו מכופתרות בתל אביב, באווירה מגונדרת אמיתית עם מוזיקה טובה לימונדה מרווה ועוגה טעימה, אז לכל מי שבא לה קצת להתגנדר... אפשר גם להביא חברה, לפרטים נוספים ניתן לפנות למייל שלי 

mekuftarot@gmail.com

או לטלפון בסטודיו - 03.6810506

אפשר גם למלא את הטופס הזה ואנחנו נחזור אלייך

סריגים וינשופים

בארבעת החודשים האחרונים אפשר היה למצוא אותי במסדרונות של שנקר.
אחרי שנת חופש מלאה מהלימודים, חזרתי כסטודנטית מן המניין בתחילת השנה הנוכחית.
ההחלטה על החזרה ללימודים הייתה לי ברורה עוד כשהחלטתי על לקיחת החופש בעקבות לידת תום והרחבת המותג, והכל זאת - זו הייתה החלטה מאוד אמיצה שהכריחה את כל הסובבים אותי לעזור קצת יותר, לתמוך קצת יותר ובעיקר לבדוק כל יום מחדש מהו בגבול ואיך אפשר להגיע על קצהו.
לא היה פשוט לנהל עסק, להמשיך לעבוד עם חנויות, לגדל ילד בבטן וילד מחוץ לבטן, להגיע לכל השעורים, להגיש את כל המטלות - אבל באמת שאין לי על מה להתלונן - היה עמוס מאוד אבל עוד יותר היה מדהים!

אחד הקורסים שהשתתפתי בהם במסגרת לימודי בסמסטר החולף היה "סריגה על מכונות תעשייתיות" אז נכון שלכאורה זה נשמע משעמם בטירוף והכי לא סקסי שיש, אבל.... זה בסך הכל עוד כלי עיצובי טכני שלימד אותי כמעצבת איך להביא רעיונות לכדי מעשה ממשי בעולם הטקסטיל.

אז מה עשיתי בקורס הזה 3 וחצי חודשים....
אז ככה....
נושא ההשראה שבחרתי היה ינשופים, החיה הזו מרתקת אותי כבר שנים, כמעצבת טקסטיל ידעתי שיש לי אוצר גלום ביד - ינשופים הם יצורים מלאי טקסטורה ודקויות, וזה כל טוב עבור כל מעצב טקסטיל.

השלב הראשון היה שלב המחקר, בו חקרתי ובעיקר התבוננתי בתמונות של ינשופים - בחרתי להתמקד בסוג מסויים ובצבעוניות מסוימת  על מנת לגבש פלטת צבעים שתלווה אותי הלאה לפרוייקט

השלב השני בפיתוח הפרוייקט הוא שלב הסקיצות, בשלב הזה יש צורך להתיר עכבות ומכשולים ופשוט להתחיל לצייר, לקשקש, לאסוף, למחוק, לרשום, לכתוב, לחבר, לרקום ומכל דבר כזה.... כמה שיותר!!
זו היתה הזדמנות נהדרת עבורי להוציא את כל הטושים המיוחדים ואת כל צבעי המים, את הדיו היפני ששמור להזדמנויות מיוחדות, את צבעי העיפרון היקרים, את הפנדות ואת צבעי הגיר - בקיצור הזדמנות נהדרת למלא דפים חלקים בצבע ועוד צבע ועוד צבע

בסוף השלב הסקיצות היו לי כ-30 דפים  מהם יכולתי להתחיל לסנן.
השלב הבא בפיתוח הפרוייקט הוא שלב העיצוב הממחושב.
את הסקיצות הכנסתי לתוכנת עריכת תמונות והתחלתי לעבוד על העיצובים הידניים בצורה קצת יותר מחושבת, כל פיקסל הוא בעל משמעות - בסריגה - כל פיקסל ממחושב הוא למעשה לולאה בסריג... המעבר מהשלב החופשי של סקיצות ראשוניות לשלב ממוחשב ומחושב הוא מעבר לא פשוט, בשלב הזה צריך לוותר, לסנן, לזקק ולהגיע לאזושהי תמצית עיצובית מדוייקת

כשהעיצוב הממוחשב מוכן הוא עובר לתוכנת הסריגה, שם אני בעצם מגדירה את הגודל של העיצוב, אני מחליטה איזה לולאות יסרגו על הסריג (אני לא אכנס לפרטים הטכניים אבל יש המון המון סוגי לולאות והבחירה חייבת לשרת את העיצוב)
ובעצם מתכננת את הבד משני צדדיו.

כשהקובץ הממחושב מוכן הוא עובר למכונת הסריגה התעשייתית ושם קורה הפלא האמיתי!
לפני שהסריגה מתחילה צריך לבחור את החוטים, שזו בפני עצמו עולם ומלואו - יש כל כך הרבה... כותנה, ויסקוזה, משי , פשתן, לייקרה, גומי , אקרילן.... ולכל חוט יש תכונות משלו ועובי משלו ורכות או נוקשות משלו וכמובן שמכל חוט יש עשרות צבעים שגם מהם צריך לבחור.... חלק בלתי נפרד מעיצוב הוא בחירות נכונות לאורך כל הדרך, בחירת החוטים והצבעים היא כיפית במיוחד אך גם מאתגרת כי על כל חוט שבחרתי וויתרתי על כל כך הרבה אחרים.....

טוב אז יש לנו עיצוב ויש לנו חוטים - הגיע הזמן להפעיל את המכונה ולראות מה יוצא ממנה....
אז ברוב המקרים יצא בדיוק מה שרציתי!! והתוצאות היו מרגשות.
להגיע לשלב שמחשבה הופכת למוצר ממשי זה כיף גדול!

לקראת ההגשה הסופית של הפרוייקט הרגשתי שחסרים לי קצת סריגים בעבודת יד, אז התחלתי לסרוג ולסרוג ולסרוג משטחים שלמים שהפכו לצעיפי גדולים, מי שעוקב אחרי באינסטגרם כבר מכיר את התמונות ואת ההתמכרות שסחפה אותי בשבועיים האחרונים.

בהגשה בחרתי להציג את הבדים שלי כקולקציית בגדים, התגובות שקיבלתי היו חיוביות ובאמת שהיה מספק וכיף.

אה... וכמעט שכחתי לכתוב על הינשופים שתפרתי בלילה שלפני ההגשה עד 4 בבוקר בעבודת יד מלאה מכל השאריות של הסריגים שלי

טקסט וטקסטיל

"כשאתה תגדל ותתחתן, ואתה תרצה לתת לאהובה שלך שמלת חופה, אתה יכול ללכת לחנות שמלות ולקנות לה שם שמלה, ואתה יכול לתפור לה את השמלה בידיים שלך ממש, ואתה יכול לנטוע את העץ התות ולגדל עליו את התולעי המשי ובעצמך לטוות את החוטים ובעצמך לארוג את הבד ובעצמך לטוות את החוטים ובעצמך לארוג את הבד ובעצמך לצבוע ובעצמך לגזור ובעצמך לתפור. זאת אומרת שאתה מחליט מאיפה כל דבר מתחיל..." (כימים אחדים, מאיר שלו)

ביום הולדתי ב-22 עליתי על מטוס שלקח אותי לטיול הגדול של חיי, המסע החל בימים ספורים באוסטרליה, חודשים אחדים בניו זילנד, תאילנד, לאוס והודו.

סה"כ טיילתי 11 חודשים שהיו מרגשים וגדושים מכל הבחינות.

מסורת שקיימת בין מטיילים היא "החלפת ספרים", מהארץ יצאתי עם שני ספרים וכעבור 11 חודשים בנוסף למלאי החוויות שצברתי, צברתי גם קילומטרז' של 52 ספרי קריאה.

באחת העיירות בהודו כמיטב המסורת החלפתי ספר עם מטייל ישראלי אחר, הוא שמח על ההחלפה ואפילו ציין ש"הצלתי אותו" ושהוא כבר "חודש מסתובב עם הספר הזה ואף אחד לא רוצה להחליף איתי"... איזה כיף שחודש שלם הספר הזה חיכה לי!!

אני לא זוכרת איזה ספר אני מסרתי בהחלפה אבל הספר שקיבלתי, בוודאות מלאה היה הספר הטוב ביותר שקראתי עד אותו היום ב-22 שנות חיי, היה זה "כימים אחדים" של מאיר שלו.

את דפיו ומילותיו של הספר סיימתי לקרוא בשלושה ימים מופלאים ומאז הוא מלווה אותי, אחרי קריאת הספר הזה המשכתי לקרוא ברצף את כל ספריו של שלו, לצערי אין כל כך הרבה ועד היום אני קוראת את כולם מחדש כל פעם בלופ.... בכל יום מחדש אני פותחת את אחד מספריו וקוראת בשקיקה עוד מילה, עוד שורה ועוד פסקה. את רוב הספרים אני מכירה כבר כמעט בעל פה ובכל זאת הקריאה בהם מלמדת אותי כל פעם משהו חדש, על העולם, על עצמי, עלינו בני האדם.

הציטוט שבחרתי לפתוח איתו מלווה אותי מהיום הראשון שלי כמעצבת.

המקום בו אני בוחרת להתחיל הוא תמיד המקום הראשוני, החומר, הצבע, הצורה.

בין אם אני עושה כרטיסי ברכה ומעטפות, כריות, אביזרים או בגדים – תמיד אני מעדיפה להתחיל את הפריט מנקודת האפס המוחלטת, תמיד אני שואפת לרמת מעורבות מקסימאלית ובלתי מתפשרת.

לפני שנה עיצבתי תמונות קיר בהשראה ארצישראלית, במשך ימים רבים ציירתי ציפורים ופרחים, כולם כאלה שנראים פה בנוף המקומי.

כשסיימתי את תהליך הציור, התחלתי לערוך את הציורים בתוכנות מחשב, ליצור קומפוזיציות מעניינות – לבסוף הדפסתי את הציורים על גבי בדי כותנה ופשתן בטכניקה של דפוס משי.

את הציורים והבדים עיטרתי ברקמות ידניות בחוטים וגוונים שונים, כל תמונה יצאה קצת אחרת – בין אם בגלל הדפוס הידני של הציור על הבד ובים אם בבחירת החוטים השונים עבור הרקמה המעטרת.

כל תמונה כזו היא 100% אני והיא 100% אחרת ושונה וזה מבחינתי תמצית העשייה שלי.

רבים לא יודעים אבל אני עדיין סטודנטית לעיצוב טקסטיל בשנקר, במהלך הלימודים שלי אני מתמחה בסריגה ובהדפסה.

בקולקציית הסתיו שמוצגת כעת הסטודיו שלי ישנם פרטי אופנה סרוגים שאת הסריגים אני עיצבתי.

גם פה המטרה הייתה להתחיל מנקודת ה-0 האמיתית, בחירת החומר, בחירת החוט שממנו יורכב הבגד.

אחרי סקירה קפדנית של היצע החוטים ממנו יכולתי לבחור בחרתי לעבוד עם חוטים טבעיים בלבד, חוטי ויסקוזה, פשתן וכותנה.

אחרי בחירת החוטים עברתי לשלב התכנון, בניתי דוגמת סריגה ייחודית וניגשתי למעבדת הסריגה.

במעבדת הסריגה מה שנכנס בחוט בודד ופשוט מהר מאוד הופך להיות בד שיש לו התחלה ויש לו סוף , בד שיש לו נפילה, ויש לו מגע.

את כל הבדים המוגמרים לקחתי למתפרה קטנה ושם בעזרתם של תדמיתנית, גזרן ותופרת הפכתי כל פיסת בד לבגד מוגמר שאפשר ממש ללבוש וליהנות ממנו.

אז עכשיו בסטודיו במקום ערמות של חוטים יש לי על הקולבים בגדים, יש גופיות ויש צעיפים, בעוד שבוע יהיו גם כמה שמלות סרוגות מקסימות...

כיף לי לעצב וכיף לי להיות נוכחת במקסימום השלבים שמוצר חייב לעבור מרגע היותו רעיון עד לרגע היותו פריט מוגמר,כיף לי שעוד אנשים מוכשרים וטובים מעורבים בתהליך, עונג גדול עבורי לייצר כחול לבן 100% ולעזור לבעלי עסקים נוספים להביע את היכולות שלהם דרך העיצובים שלי. אני מרגישה שבמקומות האלו בדיוק יש לי את האפשרות להביע, להיות שונה, לתת משהו אחר לעולם שמלא וגדוש מעצבים רבים ומוכשרים.

מבטיחה להמשיך להיות נוכחת בכל פריט ובכל דבר! עד הפעם הבאה... חג שמח!

זה כבר לא סוד שאני עובדת על קולקציית בגדים חדשה,
זה מעסיק אותי רוב שעות היממה ואפילו עולים לי רעיונות ומחשבות מידי לילה בחלום.
אני מהלכת בחנויות בדים ובבטן מתעופפים להם מיליון פרפרים

 

לפני שהתחיל השלב המעשי, אני ותום היינו בשלב המחקר, חיפשנו השראות - חומרים מעניינים לעבוד איתם, שוטטנו שעות וימים בחנויות בדים בכל הארץ, פתחנו ספרים וצפינו בתחזיות אופנה וטרנדים

 

 

אחרי שלב המחקר וגיבוש הקולקציה ברמה הרעיונות, התחלתי לצייר סקיצות ראשוניות שהגדירו לי קצת טוב יותר מה בדיוק אני רוצה לעשות, חשבתי עליכן בנות מקסימות! התבוננתי טוב טוב בכולכן כשבאתן לומר לי שלום בסטודיו, קראתי את התשובות המפורטות והאדיבות שסיפקתן לי בשאלון שפירסמתי בפייסבוק ולאט לאט התחילה להתהוות מלתחה שאני חושקת בה לעצמי, עכשיו נשאר רק לבחור בדים, כפתורים, שרוכים, סרטים ושאר אביזרי אופנה הכרחיים

שוב ארזתי את תום שלי והתחלנו במסעות שוטטות שהניבו מחברת נוספת מלאה סקיצות, רעיונות חומרים ומרקמים

 

היה חשוב לי לבחור בדים איכותיים - אני הרי מעצבת טקסטיל בהשכלה.... כל הבדים עברו בקרות איכות קפדניות, נבחרו הטובים ביותר - רק טבעיים - רק נעימים - המון משי רך וכיפי

טוב אני לא רוצה לחשוף את ככללל הקלפים, ודווקא נחמד לי להשאיר את כולם סקרנים אבל.... תהיו בטוחים שיהיו שם תחרות אירופאיות משגעות, אריגים נעימים כמו בחלומות והמון דברים קטנים שיזכירו שכל מה שיוצא מסטודיו מכופתרות מקבל ליטוף ידני אמיתי בדרך לבית החדש שלו, אז הנה טיזר קטן לאחד הפריטים שאוטוטו יעלו לי פה על קולב