טקסט וטקסטיל

"כשאתה תגדל ותתחתן, ואתה תרצה לתת לאהובה שלך שמלת חופה, אתה יכול ללכת לחנות שמלות ולקנות לה שם שמלה, ואתה יכול לתפור לה את השמלה בידיים שלך ממש, ואתה יכול לנטוע את העץ התות ולגדל עליו את התולעי המשי ובעצמך לטוות את החוטים ובעצמך לארוג את הבד ובעצמך לטוות את החוטים ובעצמך לארוג את הבד ובעצמך לצבוע ובעצמך לגזור ובעצמך לתפור. זאת אומרת שאתה מחליט מאיפה כל דבר מתחיל..." (כימים אחדים, מאיר שלו)

ביום הולדתי ב-22 עליתי על מטוס שלקח אותי לטיול הגדול של חיי, המסע החל בימים ספורים באוסטרליה, חודשים אחדים בניו זילנד, תאילנד, לאוס והודו.

סה"כ טיילתי 11 חודשים שהיו מרגשים וגדושים מכל הבחינות.

מסורת שקיימת בין מטיילים היא "החלפת ספרים", מהארץ יצאתי עם שני ספרים וכעבור 11 חודשים בנוסף למלאי החוויות שצברתי, צברתי גם קילומטרז' של 52 ספרי קריאה.

באחת העיירות בהודו כמיטב המסורת החלפתי ספר עם מטייל ישראלי אחר, הוא שמח על ההחלפה ואפילו ציין ש"הצלתי אותו" ושהוא כבר "חודש מסתובב עם הספר הזה ואף אחד לא רוצה להחליף איתי"... איזה כיף שחודש שלם הספר הזה חיכה לי!!

אני לא זוכרת איזה ספר אני מסרתי בהחלפה אבל הספר שקיבלתי, בוודאות מלאה היה הספר הטוב ביותר שקראתי עד אותו היום ב-22 שנות חיי, היה זה "כימים אחדים" של מאיר שלו.

את דפיו ומילותיו של הספר סיימתי לקרוא בשלושה ימים מופלאים ומאז הוא מלווה אותי, אחרי קריאת הספר הזה המשכתי לקרוא ברצף את כל ספריו של שלו, לצערי אין כל כך הרבה ועד היום אני קוראת את כולם מחדש כל פעם בלופ.... בכל יום מחדש אני פותחת את אחד מספריו וקוראת בשקיקה עוד מילה, עוד שורה ועוד פסקה. את רוב הספרים אני מכירה כבר כמעט בעל פה ובכל זאת הקריאה בהם מלמדת אותי כל פעם משהו חדש, על העולם, על עצמי, עלינו בני האדם.

הציטוט שבחרתי לפתוח איתו מלווה אותי מהיום הראשון שלי כמעצבת.

המקום בו אני בוחרת להתחיל הוא תמיד המקום הראשוני, החומר, הצבע, הצורה.

בין אם אני עושה כרטיסי ברכה ומעטפות, כריות, אביזרים או בגדים – תמיד אני מעדיפה להתחיל את הפריט מנקודת האפס המוחלטת, תמיד אני שואפת לרמת מעורבות מקסימאלית ובלתי מתפשרת.

לפני שנה עיצבתי תמונות קיר בהשראה ארצישראלית, במשך ימים רבים ציירתי ציפורים ופרחים, כולם כאלה שנראים פה בנוף המקומי.

כשסיימתי את תהליך הציור, התחלתי לערוך את הציורים בתוכנות מחשב, ליצור קומפוזיציות מעניינות – לבסוף הדפסתי את הציורים על גבי בדי כותנה ופשתן בטכניקה של דפוס משי.

את הציורים והבדים עיטרתי ברקמות ידניות בחוטים וגוונים שונים, כל תמונה יצאה קצת אחרת – בין אם בגלל הדפוס הידני של הציור על הבד ובים אם בבחירת החוטים השונים עבור הרקמה המעטרת.

כל תמונה כזו היא 100% אני והיא 100% אחרת ושונה וזה מבחינתי תמצית העשייה שלי.

רבים לא יודעים אבל אני עדיין סטודנטית לעיצוב טקסטיל בשנקר, במהלך הלימודים שלי אני מתמחה בסריגה ובהדפסה.

בקולקציית הסתיו שמוצגת כעת הסטודיו שלי ישנם פרטי אופנה סרוגים שאת הסריגים אני עיצבתי.

גם פה המטרה הייתה להתחיל מנקודת ה-0 האמיתית, בחירת החומר, בחירת החוט שממנו יורכב הבגד.

אחרי סקירה קפדנית של היצע החוטים ממנו יכולתי לבחור בחרתי לעבוד עם חוטים טבעיים בלבד, חוטי ויסקוזה, פשתן וכותנה.

אחרי בחירת החוטים עברתי לשלב התכנון, בניתי דוגמת סריגה ייחודית וניגשתי למעבדת הסריגה.

במעבדת הסריגה מה שנכנס בחוט בודד ופשוט מהר מאוד הופך להיות בד שיש לו התחלה ויש לו סוף , בד שיש לו נפילה, ויש לו מגע.

את כל הבדים המוגמרים לקחתי למתפרה קטנה ושם בעזרתם של תדמיתנית, גזרן ותופרת הפכתי כל פיסת בד לבגד מוגמר שאפשר ממש ללבוש וליהנות ממנו.

אז עכשיו בסטודיו במקום ערמות של חוטים יש לי על הקולבים בגדים, יש גופיות ויש צעיפים, בעוד שבוע יהיו גם כמה שמלות סרוגות מקסימות...

כיף לי לעצב וכיף לי להיות נוכחת במקסימום השלבים שמוצר חייב לעבור מרגע היותו רעיון עד לרגע היותו פריט מוגמר,כיף לי שעוד אנשים מוכשרים וטובים מעורבים בתהליך, עונג גדול עבורי לייצר כחול לבן 100% ולעזור לבעלי עסקים נוספים להביע את היכולות שלהם דרך העיצובים שלי. אני מרגישה שבמקומות האלו בדיוק יש לי את האפשרות להביע, להיות שונה, לתת משהו אחר לעולם שמלא וגדוש מעצבים רבים ומוכשרים.

מבטיחה להמשיך להיות נוכחת בכל פריט ובכל דבר! עד הפעם הבאה... חג שמח!